אודות סבתא הניה

סבתא שלי נולדה ב-1931 בעיירה קטנה בשם ז'בוי שבסלובקיה


סלובקיה ממוקמת במרכז אירופה והיא גובלת עם הונגריה בדרום, אוסטריה במערב, צ'כיה בצפון מערב, פולין בצפון ואוקראינה במזרח.
הוריה היו דבורה וליפא חנניה יום טוב ו-3. אחיות: רייצי, פייגי ופרימט.
למשפחתה של סבתי היתה מסעדה גדולה. כיוון שבז'בוי נהגו לעבוד רוב התושבים בהרים, כשחזרו מהעבודה היו באים לאכול במסעדה של משפחת סבתי. בז'בוי גרו גם דודיה של סבתי מצד אמה הם היו מבית משפחת מושקוביץ. סבתי למדה עם אחותה בבית ספר בבוקר שהיה מעורב יהודים ולא יהודים ואחר הצהריים היו הולכות ל"חיידר" (מקום שבו לומדים הבנים תורה) והיו יושבות בצד בכיתת הבנים ולומדות תורה.
הבית של סבתי היה גדול וחדש. בבית היו משרתת ובחורה יהודייה שהיתה כל היום בבית וטיפלה בילדים.



כבר לפני פורים של שנת 1944 הייתה חובה לענוד טלאי צהוב והתחילו הטרדות אנטישמיות בבית הספר. ההונגרים שהיו גרועים יותר (על פי סבתי) מהגרמנים באו ולקחו את כל מה שהיה אפשר לקחת מתוך הבית. בשנת 1944 ביום האחרון של חג הפסח לקחו הגרמנים את משפחתה ( הורים ואחות) לגטו אונגוור (אוז'הורוד Ужгород Уґоград Ungvár), הם שוכנו במבנה ששימש כמפעל לבנים לבניה. שם הם היו כחודש וחצי. החיים בגטו לא היו קלים ובחג השבועות הגיעו למחנה אושוויץ.

מחנה אושוויץ נמצא בעיירה הפולנית אושוויינצ'ים, הממוקמת כ-60 קילומטר מדרום-מערב לקרקוב. החל מ-1940, גרמניה הנאצית בנתה מספר מחנות ריכוז ומחנות השמדה באזור, שהיו מרכיב עיקרי בשואה. באושוויץ היו שלושה מחנות עיקריים ושלושים ותשעה תת-מחנות. שלושת המחנות העיקריים היו:
-אושוויץ I, מחנה הריכוז המקורי ששימש כמרכז מנהלי לכל התשלובת, ובו נרצחו כ-75,000 אינטלקטואלים פולנים ו 15,000 שבויי מלחמה סובייטיים
-אושוויץ I בירקנאו מחנה השמדה שבו נרצחו כמיליון יהודים וכ-22,000 צוענים.
-אושוויץ IIמונוביץ , ששימש כמחנה עבודה .


הכניסה לאושוויץ
באושוויץ הפרידו ביניהם – גברים לחוד ונשים וילדים לחוד. לאחר מכן לקחו את הנשים וערכו להם"סלקציה".
סלקציה: מילה גרמנית למיון. הסלקציה התרחשה בגטאות ובמחנות, והמיון העיקרי היה מי שמסוגל לעבוד- לחיים וכל השאר (חולים ילדים וזקנים) למוות. הסלקציה נעשתה בדרך כלל מיד עם הגעת האסירים למחנה, והשורדים אותה נאלצו לעבור סלקציה חוזרת מדי פעם.
כשהגיעה משפחתה של סבתי לאוושויץ גילחו את שערם ולקחו מהם את הבגדים ולאחר מכן כל אחת קיבלה פריט לבוש אחר. אחת חצאית. אחת חולצה וכד'.


באותו לילה. דודתה של סבתי סיפרה לה שאביה שהיתה לו חתיכת לחם הכיר באולם הענק את דודתה ונתן לה את חתיכת הלחם כדי שתעבירו לסבתי. סבתי ישנה אבל הם לא העירו אותה וזהו. היתה זו הפעם האחרונה שסבתי יכלה לראות את אביה.
אמה של סבתי היתה בת 33 כשנלקחה לתאי הגזים.

מרגע זה לא ראתה יותר סבתי את הוריה. על פי עדויות של אנשים אביה נפטר ממחלה לאחר מספר חודשים. סבתי נשארה באושוויץ עם 3 דודות , אחת מהן הייתה תאומה של אמה דבורה ז"ל (כולן שרדו את השואה והגיעו לארץ) הן גרו שם במחנה C.
בתקופה שהיו באושוויץ, סבתי הייתה רוב הזמן חולה בטיפוס. היתה שם מישהי שהכירה את סבתי והוציאה אותה לעבודה למרות שהיתה חולה כדי שלא יהרגו אותה. כשהיתה סבתי עם דודותיה בתוך הבראקים (צריפים) זיהו הגרמנים שהיא חולה והעבירו אותה לבראק שהיה מיועד לחולים שנלקחו מיד להשמדה. בלילה, דודתה באה ולקחה אותה משם חזרה אל הבראק שבו נמצאו שאר דודותיה. למחרת בבוקר חיפשו אנשים לעבודות כפיה בגרמניה ומתוך 32 אלף בחרו רק מאה ובהם דודותיה של סבתי וגם סבתי. מתוך המאה היו צריכים שלושים ואז נערכה שוב סלקציה והפעם נבחרה סבתי ודודתיה לא נבחרו. סבתי שרצתה להשאר יחד עם דודתיה עברה לצד השני ואז דוקטור מנגלה שהיה שם תפס אותה השכיב אותה על האדמה, בעט בה ב-3 מקומות בבטנה ופצע אותה קשה. הרופאה שהיתה שם ראתה את דודותיה של סבתי בוכות וכששאלה אותן למה אתן בוכות ענו לה שהיא הקרובה היחידה שנשארה מכל משפחתן. באותו רגע הבינה סבתי כי הוריה לא חיים. הרופאה שהיתה טובת לב הלכה והביאה מישהי במקום סבתי לעבודה.


לאחר חמישה חדשים באושוויץ הן נלקחו לגרמניה לרייכנבך. שם עבדה סבתא שלי במפעל פלייכטנר. שבו עשו חוטים ומזה בדים. בתקופה זו גרה סבתי בלונגנובילאו כל לילה בערך בשעה 03:00 הם היו מתחילים לצעוד לכיוון המפעל זו היתה צעדה של מספר שעות הם עבדו במפעל 8 שעות ואז חזרו בצעדה. היה זה חורף ובחוץ נפל שלג, לרגליהם נעלו נעלי עץ מגושמות שלא היו אטומות למים.
לאחר 4 חודשים הרוסים התקרבו לאזור. והגרמנים החלו לסגת .הם שוב אילצו את היהודים לצעוד ברגל. סבתא שלי צעדה ברגל במשך שבוע ימים עד שהגיעה לסודטים בצ'כיה הם גרו שם בפרשניץ והשתחררו ב-8 במאי ביום האחרון של מלחמת העולם השניה.
סבתי גרה בצכיה עד שעלתה לארץ . סבתי יחד עם דודותיה שרדו את השואה והגיעו לארץ. סבתי הגיעה לארץ ביוני באוניה "עצמאות" בשנת 1949 .לסבתי היה אישור עליה כך שעלייתה לארץ היתה חוקית.כאן בארץ החלה לשקם את חייה ובשנת 1952 נשאה לסבי ז"ל זכתה להקים בית בישראל .



מקור השם כפי שנמצא בבית התפוצות

Unit Id#: 84732Page 1 of 1 Monday, March 23, 2009
http://www.bh.org.il
Ramat Aviv, POB 39359, Tel Aviv 61392, Israel
W E I S B E R G E R


MANY JEWISH FAMILY NAMES CAN BE TRACED TO SEVERAL SOURCES.

WEIS(S)BERG ,THE GERMAN FOR WHITE MOUNTAIN IS CLOSELY RELATED TO
MONGUELFO IN TRENTINO, ALTO ADIGE (SOUTH TIROL), ITALY, WHOSE GERMAN NAME
IS WEISBERG, AND TO WEISSENBERG IN SAXONY, EAST CENTRAL GERMANY.
THE GERMAN ENDING -ER MEANS "OF/FROM".

WEISS MEANS WHITE IN GERMAN.

AS A NICKNAME IT REFERRED TO PERSONS WITH WHITE HAIR, BEARD OR SKIN.

AS A FAMILY NAME, IT COULD ALSO HAVE ASSOCIATIONS WITH TOWNS AND CITIES IN
CENTRAL AND EAST EUROPEAN COUNTRIES, AMONG THEM
WEISSENBURG/WISSEMBOURG IN ALSACE, EASTERN FRANCE;
STUHLWEISSENBURG/SZEKESFEHERVAR IN WEST CENTRAL HUNGARY;
WEISSENBURG/ALBA IULIA IN TRANSYLVANIA, CENTRAL RUMANIA, AND
BELGOROD/DNESTROVSKI/AKKERMAN/CETATEA ALBA IN BESSARABIA, WHICH JEWS,
WHO WERE LIVING THERE SINCE THE EARLY 16TH CENTURY, CALLED WEISSENBURG
AND IR LAVAN .

SOME VARIANTS, LIKE WEISSBECKER (LITERALLY WHITE BAKER IN GERMAN), HAVE
LINKS WITH CERTAIN TRADES AND OCCUPATIONS.

WEISS IS RECORDED AS A JEWISH FAMILY NAME IN 1197 AT WUERZBURG,GERMANY,
WITH SAMUEL WEISS, ALSO KNOWN AS ALBUS. WEISSWASSER IS DOCUMENTED IN
1678; WEISSWEILER IN 1687; WEISSKOPF IN 1690; WEISWEILER IN 1700; WEISEL AND
WEISELITZ IN 1711; WEISSWEILLER IN 1743; WEISSBURG IN THE 18TH CENTURY; WEIS
AND WEISSENBURGER IN 1808; WEISKOPF IN 1891; AND WAISKOF IN 1954.

DISTINGUISHED BEARERS OF THE JEWISH FAMILY NAME WEISBERGER INCLUDE THE
20TH-CENTURY AMERICAN HISTORIAN BERNARD ALLEN WEISBERGER.
Copyright © Beth Hatefutsoth
The Memi De-Shalit Database of Jewish Family Names
WEISBERGER
Unit Id#: 84732